נתוני המשרד להגנת הסביבה מעידים כי מדי שנה מיוצרים ברחבי ישראל קרוב לארבעה מיליון טון של פסולת בניין וכשלושה מיליון טון של עודפי חפירה ועפר. חלק מפסולת זו מטופל באמצעים המוסדרים בחוק, אך חלק גדול ממנה מגיע באופן לא חוקי ובלתי מוסדר לשטחים פתוחים ואזורי טבע, אשר נפגעים מבחינה אסתטית, סביבתית ובריאותית. אחת השיטות העיקריות אותן אימץ המשרד להגנת הסביבה להתמודדות עם תופעת פסולת הבניין היא מחזור.
תהליך מחזור פסולת בניין
תהליך המיחזור נועד לפירוק פסולת והחזרתה למצב של חומר גלם, אשר יוכל לשמש לייצור מוצרים חדשים. פסולת בניין היא תוצר לוואי של עבודות בניה, ניסור בטון, סלילה ושיפוץ. פסולת בניין מורכבת ממגוון חומרים שונים: בטון, אבן, ברזל, בלוקים, אספלט, מרצפות, גבס, פלסטיק, זכוכית, עץ, אדמה, סלעים, עפר מקומי ועוד שאר תוספי בנייה שונים. באופן עקרוני, ניתן למחזר קרוב ל-95% מתכולת פסולת הבניין לצורך שימוש חוזר ולהפיק ממנה חומרי בנייה באיכות מצוינת תוך צמצום הפגיעה הסביבתית.
מכאן, שעל כל הלוקחים חלק בתהליך הבניה חלה אחריות גדולה וחשובה לטפל בתהליך סילוק ומיחזור פסולת בניין – החל מהיזמים, המתכננים, דרך קבלני הביצוע וכמובן קבלני פינוי פסולת. שיטת המיחזור הפופולרית ביותר היא גריסה וניפוי, אשר כוללת פירור של הפסולת ומיון הפירורים לפי גודל על מנת להשיג מוצרי מיחזור יעילים כמו חול, חצץ ודומיהם. טיב החומר הממוחזר בשיטה זו תלוי באיכות הפסולת.
ברחבי הארץ, ישנן מגוון נקודות לטיפול בפסולת בניין – אתרי קליטה, תחנות מעבר ואתרי הטמנה – אשר בהן מתבצעות מספר פעולות עיקריות:
- קליטה, סיווג ומיון של הפסולת.
- הפרדת הפסולת לחומרים שונים.
- תהליך מחזור והפיכת הפסולת לחומר גלם.
- העברת פסולת שאינה ניתנת למחזור להטמנה.
חשיבותו של תהליך מחזור פסולת בניין
על פי "חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984", כל רשות מקומית מחויבת לטפל בנושא הפסולת ואף להקצות אתרים מיוחדים לטיפול בפסולת, בהם מתבצע תהליך המחזור וייצור חומרי בנייה לסוגיהם בהתאם לדרישות השוק. חומרים אלו נחשבים כחלק מתהליך ושיטת הבנייה הירוקה שחשובה כל כך בימים אלו. אולם, תמונת המצב נכון להיום שונה בתכלית, ומראה כי רק כ-20% מפסולת הבניין הנוצרת מדי שנה (כמליון וחצי טון) מגיעה לאתרים מוסדרים להטמנה. אחוז קטן נוסף ממוחזר באתרים ואילו שאר הפסולת מגיעה לשטחים טבעיים או להטמנה לא חוקית בשטחי יהודה ושומרון.
להשלכת פסולת בניין באופן פיראטי ישנן השלכות סביבתיות מהותיות, אשר פוגעות בשטחים הפתוחים ובטבע – הן פגיעה חזותית והן תיפקודית. פסולת בניין שאינה מפונה לאתרי מחזור תביא לזיהום הקרקע ומי התהום עקב חלחול מזהמים, זיהום מים עיליים בשל זרימת לכלוך בלתי מטופלת ובלתי מבוקרת, פריצת שריפות וגרימת זיהום אוויר ואף תביא לירידה בערך הנדל"ן. תהליך המיחזור מאפשר חיסכון בחומרי גלם מצד אחד, וכן צמצום כמויות הפסולת והזיהום – ומכאן עולה חשיבותו הכלכלית לצד חשיבותו האקולוגית של התהליך.